סוד פיטום הקטורת

ע"פ התורה, הזוהר והאר"י

ממעלות פיטום הקטורת בקצרה:

סגולה - פיטום הקטורת (mascot - pitum haketoret)

דלג לנושאים :

הקטורת כמתנה ממלאך המוות

הפעם הראשונה שנעשה שימוש בקטורת

מעלות הקטורת בדברי הזוהר

פיטום הקטורת בדברי האר"י

מה בין תפילה לקטורת מדברי הזוהר

מעשיות הזוהר על הקטורת

אחרית דבר

לינק לסגולה

הקטורת כמתנה ממלאך המוות

תנו רבנן "אנכי ה' אלהיך" (שמות כ' ב'), בשעה שעלה משה למרום, באותה שעה באה עננה
ורבצה כנגדו, לא היה יודע משה אם לרכב עליה אם לאחוז בה. מיד, פתחה ונכנס בתוכה
שנאמר "ויבא משה בתוך הענן" (שם כ"ד י"ח). ומיד כתוב "ויכס הענן" (שם שם ט"ו)
ומסופר במדרש, שמיד לאחר שנסגר עליו הענן ונֵשַאַתוֹ [ה]ענן והיה מהלך ברקיע, ופגע בו קמו'
המלאך, שהיה ממונה על שנים עשר אלפים מלאכי חבלה שהם יושבים בשער הרקיע.
גער במשה ואמר:
"מה לך בקדושי עליון אתה ממקום הטינופות באת ומהלך במקום טהרה,
ילוד אשה מהלך במקום אש..?"
אמר לו: "משה בן עמרם אני, שבאתי לקבל תורה לישראל".
כיון שלא הניחו, הכהו משה פצעו ואיבדו מן העולם.
והיה משה מהלך ברקיע כאדם שמהלך בארץ עד שהגיע למקום הדרנ' המלאך,
שהוא גבוה מחבירו ששים רבוא פרסאות,
וכל דיבור ודיבור שיוצא מפיו יוצאים בדיבור שנים ברקים של אש.
פגע במשה, אמר לו:
"מה לך במקום קדושי עליון..?"
כיון ששמע קולו, נבהל משה מפניו, וזלגו עיניו דמעות, וביקש ליפול מן הענן.
באותה שעה נתגלגלו רחמיו של הקב"ה (ועלה) ויצאה בת קול ואמרה לו להדרנ':
"דעו שמימיכם אנשי מריבה אתם. כשביקשתי לברוא את אדם הראשון עשיתם לפני קטרוג ואמרתם
"מה אנוש כי תזכרנו..?!" (תהלים ח' ה') ולא עזבתם אותי עד ששרפתי מכם כִּתות באש,
ועכשיו אתם עומדים שוב במריבה ואין אתם מניחים אותו ליתן תורה לישראל,
שאלמלא אין ישראל מקבלין את התורה אין דירה (לשון ידיעה) לא לי, ולא לכם".
כיון ששמע הדרנ' כך אמר לפניו:
"גלוי וידוע לפניך שלא ידעתי שברשותך בא, עכשיו,
אני אעשה אהיה לו שליח מלווה ומהלך לפניו כתלמיד לפני רבו".
והיה מהלך לפניו עד שהגיעו לאשו של סנדל'. אמר לו הדרנ' למשה:
"עד כאן היה לי רשות להלוך, מכאן ואילך אין לי רשות להלוך מפני אשו של סנדל' שלא ישרפני".
כיון שראה משה את סנדל' - נבהל מפניו, וזלגו עיניו דמעות, ובקש ליפול מן הענן,
וביקש רחמים מלפני הקדוש ברוך הוא. וענהו הקב"ה:
"בא וראה כמה חביבים ישראל לפני הקב"ה".
באותה שעה, ירד הקדוש ברוך הוא בעצמו מן כסאו ועמד לו לפני סנדל',
עד שעבר ועל אותה שעה אמר "ויעבור ה' על פניו" וגו' (שמות ל"ד ו').
(המדרש מסביר את גודל המלאך: שהוא גבוה מחבריו מהלך חמש מאות שנה
ומשתמש אחר המרכבה וקושר כתרים לקונו)
כיון שעבר פגע בו ריג' נהר של אש, שגחליו שורפים את המלאכים ושורפים בני אדם.
נטלו הקב"ה והעבירו ממנו.
פגע בו גלי' שכתוב בו "מפי עליון לא תצא הרעות והטוב" (איכה ג' ל"ח),
והוא מגלה טעמי צור, וכנפיו פורשים לקבל הבל החיות, שאלמלא אין מקבלו,
נשרפים מלאכי השרת מהבל החיות, נטלו הקדוש ברוך הוא והעבירו ממנו.
פגע בו גדוד של מלאכי חבלה, שהם סביב לכסא הכבוד, והם גיבורים ועצומים.
כיון שהגיע משה אליהם, בקשו לשורפו בהבל שבפיהם.
מה עשה הקב"ה, פרש עליו מזיוו והעמידו לפני כסאו ואמר:
"משה השב להם תשובה למלאכי השרת ואמור להם"
כמו שכתוב "מאחז פני כסא פרשו עליו עננו" (איוב כ"ו ח').
(אמר רבי נחום, מלמד שפירש שדי מזיו שכינה ועננו עליו)
אמר לפניו משה:
"רבון של עולם, מתיירא אני שמא ישרפוני בהבל שבפיהם"
אמר לו הקב"ה: "אחוז בכסא כבודי והחזר להם דבר".
מיד נתחזק והחזיר תשובה למלאכי השרת, אמר להם:
"כתוב בתורה "אנכי ה' אלהיך" (שמות כ' ב'),
כלום אלהים יש לכם...?
כתוב בתורה "לא יהיה לך אלהים אחרים" (שם ג')
חלוקה יש לכם..? שתי רשויות יש לכם..?
כתוב בתורה "כבד את אביך ואת אמך" (שם י"ב)
אב ואם יש לכם..?
כתוב בתורה "לא תחמוד" (שם י"ד)
חימוד יש לכם..?
פתחו ואמרו: "ה' אדונינו מה אדיר שמך בכל הארץ"" (תהלים ח' י').
ולא עוד, אלא מלאך המוות מסר לו דבר שנאמר
"עלית למרום שבית שבי לקחת מתנות באדם" (תהילים ס"ח י"ט)
וכתוב "ויאמר משה אל אהרן קח את המחתה ותן עליה" (במדבר י"ז י"א)
וכתוב "ויקח אהרן כאשר דבר משה" (שם י"ב),
וכתוב "ויעמוד בין החיים ובין המתים" (שם י"ג)
"אי לאו דאגמרא מי ידע משה מאי מיבעי למיעבד"
פירוש: אם לא היה משה מקבל זו העצה לא היה יודעה מדעתו"
(פסיקתא רבתי פרשה כ'.)

המדרש מספר כי מלאך המוות נתן למשה מתנה שהיא לכאורה אמורה לבטל את קיומו ותמוהה
כיצד ייתן מתנה כזו למשה. ונראה להבין כי מלאך המוות ידע כי בשעת מתן תורה מתבטל כוחו וניטל
ממנו הרשות להרוג ולכן המתנה שנתן למשה מבחינתו חסרת משמעות
(אם כי המלאך נתן למשה את העצה אבל לא את תוכן המרכיבים של הקטורת שאותם קיבל משה
ישירות מהקב"ה בהר).

הפעם הראשונה שנעשה שימוש בקטורת

לאחר חטא העגל חזר הקלקול ושוב ניתן הכוח למלאך המוות.
כעת מובן מדוע השתמש לראשונה משה במתנה זו במחלוקת קורח ועדתו.
עניין המחלוקת בראשיתו גרם שבירת הכלים, יציאת שורש הס"א לעולם ונפילת אחד עשרה בחינות
של הקדושה לשבי הס"א. ולכן, תערובת הקטורת מונה אחד עשר סממנים שבכוחם לעקור ולחלץ
את אור הקדושה שנפל בשבי הקליפה. ברגע שמסתלקת הקדושה משבי מהקליפה, נשארת
הקליפה ללא חיות ונעקרת ונאבדת מן העולם. מסיבה זו נעצרה המגפה ונפסק המוות כמו כתוב
"ויעמוד בין החיים ובין המתים ותעצר המגפה".

מעלות הקטורת בדברי הזוהר

תא חזי מה כתיב (במדבר יז יא) "קח את המחתה ותן עליה אש מעל המזבח ושים קטורת",
מאי טעמא, "כי יצא הקצף מלפני ה' החל הנגף" דהא לית תבירו לההוא סטרא בר קטורת,
דלית לך מלה חביבא קמי קודשא בריך הוא כקטורת, וקיימא לבטלא חרשין ומלין בישין מביתא,
ריחא ועשנא דקטורת דעבדי בני נשא, בההוא עובדא איהו מבטל.
מלה דא גזרה קיימא קמי קודשא בריך הוא, דכל מאן דאסתכל וקרי בכל יומא עובדא (נ"א פרשתא)
דקטורת, ישתזיב מכל מלין בישין וחרשין דעלמא, ומכל פגעין בישין, ומהרהורא בישא,
ומדינא בישא ומותנא, ולא יתזק כל ההוא יומא, דלא יכיל סטרא אחרא לשלטא עליה,
ואצטריך דיכוון ביה.
אמר רבי שמעון, אי בני נשא הוו ידעי כמה עלאה איהו עובדא דקטורת קמי קודשא בריך הוא,
הוו נטלי כל מלה ומלה מניה, והוו סלקי לה עטרה על רישייהו ככתרא דדהבא,
ומאן דאשתדל ביה, בעי לאסתכלא בעובדא דקטורת, ואי יכוון ביה בכל יומא ,
אית ליה חולקא בהאי עלמא ובעלמא דאתי, ויסתלק מותנא מניה ומעלמא,
וישתזיב מכל דינין דהאי עלמא, מסטרין בישין ומדינא דגיהנם ומדינא דמלכו אחרא.
בההוא קטורת כד הוה סליק תננא בעמודא, כהנא הוה חמי אתוון דרזא דשמא קדישא
הוי"ה ב"ה פרחין באוירא, וסלקו לעילא בההוא עמודא, לבתר כמה רתיכין קדישין סחרין ליה
מכל סטרין, עד דסליק בנהירו וחדוה, וחדי למאן דחדי, וקשר קשרין לעילא ותתא, ליחדא כלא
והא אוקימנא, ודא מכפר על יצר הרע, ועל עבודה זרה דאיהו סטרא אחרא והא אוקמוה ענין זה.
פתח ואמר, (שמות ל א) "ועשית מזבח מקטר קטורת" וגו',
האי קרא אית לאסתכלא ביה בגין דתרין מדבחין הוו, מדבחא לעלוון, ומדבחא דקטורת בוסמין,
דא לבר, ודא לגו, האי מדבחא דקטורת דאיהו פנימאה, אמאי אקרי מזבח,
והא לא דבחין ביה דבחין, ומזבח על דא אקרי. אלא בגין דבטיל וכפית לכמה סטרין בישין,
ובגין דההוא סטרא בישא כפית, לא יכיל לשלטאה, ולא למהוי קטיגורא, ועל דא אקרי מזבח.
כד ההוא סטרא בישא הוה חמי עמודא דקטורת, אתכפיא וערק, ולא יכיל לקרבא כלל למשכנא,
ובגין דלא אתזכי, ולא אתערב בההוא חדוה דלעילא בר קודשא בריך הוא בלחודוי.
בגין דחביבא כל כך, לא קאים ההוא מזבח אלא (ד"א פנימאה) לגו,
דהאי איהו מזבח דברכאן אשתכחו ביה, ועל דא סתים מעינא.
מה כתיב באהרן (במדבר יז) "ויעמוד בין המתים ובין החיים ותעצר המגפה",
דכפית ליה למלאך המות, דלא יכיל לשלטאה כלל, ולא למעבד דינא. סימנא דא אתמסר בידנא,
די בכל אתר דקאמרי בכוונה ורעותא דלבא עובדא דקטורת, דלא שלטא מותנא בההוא אתר,
ולא יתזק, ולא יכלין שאר עמין לשלטאה על ההוא אתר.
תא חזי מה כתיב "מזבח מקטר קטורת", כיון דכתיב מזבח אמאי אקרי מקטר קטורת,
אלא בגין דנטלי מהאי אתר לאקטרא, כמה דעבד אהרן.
תו, מזבח אצטריך לאקטרא, לקדשא ליה בההוא קטורת, ועל דא מקטר קטורת.
תו מקטר קטורת, כתרגום לאקטרא קטורת, דהא אסיר לאקטרא באתר אחרא קטורת,
בר ממחתה (נ"א ממחתה דיום הכפורים).
תא חזי, האי מאן דדינא רדיף אבתריה, אצטריך להאי קטורת, ולאתבא קמי מאריה,
דהא סיועא איהו לאסתלקא דינין מניה, ובהאי ודאי מסתלקין מיניה, אי הוא רגילא בהאי,
לאדכרא תרין זמנין ביומא בצפרא וברמשא, דכתיב (שמות ל ז) "קטורת סמים בבקר בבקר",
וכתיב (שם ח) "בין הערבים יקטירנה", ודא איהו קיומא דעלמא תדיר,
דכתיב "קטורת תמיד לפני ה' לדורותיכם", ודאי הוא קיומא דעלמא לתתא,
וקיומא דעלמא לעילא.
בההוא אתר דלא אדכר בכל יומא עובדא דקטורת, דינין דלעילא שריין ביה, ומותנין סגיאו ביה,
ועמין אחרנין שלטין עליה, בגין דכתיב "קטורת תמיד לפני ה' ",
תמיד איהו קיימא לפני ה', יתיר מכל פלחנין אחרנין.

פירוש:
בא וראה מה שכתוב "קח את המחתה ותן עליה אש מעל המזבח ושים קטורת", מה הטעם..?,
"כי יצא הקצף מלפני ה' החל הנגף" למה צוה להביא קטורת, כי אין שבירה לסטרא אחרא אלא על
ידי הקטורת, כי אין לך דבר חביב לפני הקב"ה כקטורת, ועומדת לבטל הכשפים ודברים רעים מן
הבית, כל שכן קטורת הריח ועשן הקטורת שעושים בני אדם בההוא מעשה הוא מבטלם,
קל וחומר שהקטורת שהקטירו בבית המקדש שבודאי היה מבטל את כל כוחות הסטרא אחרא.
ברית כרותה לפני הקב"ה, שכל מי שמתבונן בשכלו וקורא בכל יום את מעשה הקטורת,
ינצל מכל דברים רעים וכשפים שבעולם, ומכל פגעים רעים ומהרהורים רעים ומדין רע ומדבר ומגפה,
ולא יוזק כל היום ההוא, שאין הסטרא אחרא יכול לשלוט עליו, וצריך האדם שיכוין בה.
אמר רבי שמעון אם בני אדם היו יודעים עד כמה חשובה היא מעשה הקטורת לפני הקב"ה,
היו לוקחים כל תיבה ותיבה ממנה, והיו מעלין אותה להיות עטרה על ראשם ככתר של זהב,
ואם יכוין כאמירתו כל יום, יש לו חלק בעולם הזה ובעולם הבא, ויסתלק הדבר והמגפה ממנו
ומכל העולם, וינצל מכל הדינים של עולם הזה, מכחות הרעים, ומדין הגיהנם,
ומדין של מלכות הסטרא אחרא.
כשהיה עולה הקטורת בעמוד של עשן, היה הכהן רואה אותיות השם הקדוש הוי"ה ב"ה
שהיו פורחות באויר ועולות למעלה באותו העמוד, ואח"כ כמה מרכבות קדושות היו מסבבות את
עמוד העשן מכל הצדדים, עד שעלה למעלה בהארה ושמחה, ומשמחים למי שמשמחים דהיינו את
השכינה, וקושרים קשרים למעלה ולמטה, לייחד הכל וכבר העמדנו עניין זה,
ענין זה, של הקטורת מכפרת על כל הפגמים שנפגמו על ידי היצר הרע ועל ידי עבודה זרה
שהוא הסטרא אחרא, וכבר ביארוהו החברים.
פתח ואמר, (שמות ל א) "ועשית מזבח מקטר קטורת" וגו', פסוק זה יש להתבונן בו,
לפי ששני מזבחות היו במקדש, מזבח להקריב עליו קרבן עולות, ומזבח להקטיר עליו קטורת סמים,
מזבח העולה היה בחוץ בעזרה, ומזבח הקטורת היה בפנים בהיכל, ושואל זה המזבח הקטורת
שהוא מזבח הפנימי, למה נקרא מזבח, והלא לא היו זובחים בו זבחים, ומזבח נקרא על שם
הזביחה. ומשיב נקרא מזבח, בגלל שההקטרה היתה מבטלת ועוקדת לכמה כחות הרעים,
ולפי שהסטרא אחרא כפות, לא היה יכול לשלוט עוד ולא להיות מקטרג ועל זה נקרא מזבח.
כשסטרא אחרא הרע היה רואה את עמוד העשן של קטורת שעולה למעלה, היה נכנע ובורח ולא היה
יכול להתקרב כלל אל המשכן, ובגלל שאינו זוכה בה וזה שונה מקרבנות שניזונים מהם גם החיצונים
מאברים ופדרים, ולא מתערב בשמחה של מעלה בזמן עליית הקטורת אלא רק הקב"ה לבדו. ובגלל
שהקטורת חביבה כל כך, ולכן לא היה עומד מזבח הקטורת אלא בפנים, שזהו המזבח שהברכות
מצויות בו, ועל כן הוא סתום מן העין בפנים, כי אין הברכה מצויה אלא כדבד הסמוי מן העין.
מה כתוב באהרן (במדבר יז) "ויעמוד בין המתים ובין החיים ותעצר המגפה", לפי שקשר את מלאך
המות שלא יוכל לשלוט כלל, סימן זה נמסר בידינו, שבכל מקום שאומרים בכוונה וברצון הלב מעשה
הקטורת, שאינו שולט המוות במקום ההוא, ולא ניזוק אותו המקום,
ולא יכולים שאר האומות לשלוט על מקום ההוא.
בא וראה מה כתוב "מזבח מקטר קטורת", כיוון שכתוב מזבח מדוע נקרא גם 'מקטר קטורת' שמשמע
שהמזבח מקטיר הקטורת, לפי שלקחו בכח הקטורת מאותו המקום המבטל שליטת מלאך המוות,
כמו שעשה אהרן.
ועוד טעם שנקרא מזבח מקטר קטורת, לפי שהמזבח סוד המלכות,
וצריכים לקשרה ולקדשה עם ז"א על ידי הקטורת ועל זה נקרא מקטר קטורת.
עוד טעם שנקרא מקטר קטורת, פירוש כבתרגום להקטיר עליו קטורת,
כי אסור להקטיר קטורת במקום אחר חוץ ממזבח הפנימי, חוץ ממחתה שכהן הגדול היה מקטיר בו
בין בדי הארון ביום הכפורים.
בא וראה, זה האדם שהדין רודף אחריו, צריך הוא לזה הקטורת, ולשוב בתשובה לפני קונו,
אז הקטורת מסייעת שיסתלקו הדינים ממנו, ובזה ודאי מסתלקים הדינים ממנו, אם הוא רגיל בזה
להזכיר את מעשה הקטורת שתי פעמים ביום בבקר ובערב,
שכתוב (שמות ל ז) "קטורת סמים בבקר בבקר", וכתוב (שם ח) "בין הערבים יקטירנה",
וזהו קיום העולם תמיד, שכתוב "קטורת תמיד לפני ה' לדורותיכם",
ודאי הוא קיום העולם למטה, וקיום של העולם למעלה.
במקום ההוא שלא מזכירים בכל יום מעשה הקטורת, הדינים שלמעלה שורים בו,
ומיתות רבות יש בו, ואומות אחרות שולטות עליו, בגלל שכתוב "קטורת תמיד לפני ה' ",
תמיד היא עומדת לפני הקב"ה, יותר מכל עבודות אחרות.

פיטום הקטורת בכתבי האר"י

כתב רבנו האר"י זלה"ה בספרו "שער הכוונות" שאם לא עלינו יש מציאות של מגפה
(מציאות של צרה שבה מתים אנשים רבים כתופעה כמלחמה, מגפה, תאונות אסונות וכו')
יש לעניין 'תרופה רוחנית' וזה לשונו:
"טוב לומר פיטום הקטרת בזמן המגפה. וכן מצינו במגפת עדת קרח שנעצרה ע"י הקטורת
שהקטיר אהרן. ולכן טוב מאד בזמן המגפה בר-מינן, שבעת אומרו פיטום הקטרת בתפלת שחרית
ומנחה יכוון בה באותה כוונה האמורה למעלה בסדר הקטורת. וגם כן כאשר האדם קם אחר חצות
לילה לעסוק בתורה אחר שיאמר תיקון חצות ככתוב במקומו אחר כך יאמר פטום הקטורת בכוונה
ההיא לפי שאחר חצות נכנעת ממשלת הקליפה ובפרט אם יתחברו 10 אנשים יראי ה' ויקראו סדר
פיטום הקטורת יחד בכוונה הנז' יעשה רושם גדול למעלה אם יהיה אחר חצות לילה כנזכר אמנם זהו
מה שצריך לקרות בשעת הנזכרת חצות לילה אחר שתגמור הסדר הנזכר אמור פסוק
"ויאמר ה' אל משה קח לך סמים נטף ושחלת וחלבנה סמי' ולבונה זכה בד בבד יהיה
ותאמר אותו וכו' "
(שער הכוונות דרוש תפילת שחרית)

מה בין תפילה לקטורת מדברי הזוהר

חביבא איהו עובדא דקטורת, דהוא יקיר וחביב קמי קודשא בריך הוא, יתיר מכל פלחנין ורעותין
(נ"א ועובדין) דעלמא. ואף על גב דצלותא איהי מעליא מכלא, עובדא דקטורת הוא יקיר וחביב קמי
קודשא בריך הוא.
תא חזי, מה בין צלותא לעובדא דקטורת, צלותא אתקינו לה באתר דקרבנין דהוו עבדי ישראל,
וכל אינון קרבנין דהוו עבדין ישראל, לאו אינון חשיבין כקטורת. ותו מה בין האי להאי,
אלא צלותא איהו תקונא לאתקנא מה דאצטריך. קטורת עביד יתיר, מתקין, וקשיר קשרין,
ועביד נהירו יתיר מכלא, ומאן איהו, דאעבר זוהמא, ואידכי משכנא, וכלא אתנהיר ואתתקן,
ואתקשר כחדא. ועל דא בעינן לאקדמא עובדא דקטורת לצלותא בכל יומא ויומא,
לאעברא זוהמא מעלמא, דאיהו תקונא דכלא בכל יומא ויומא ".

פירוש:
חביבה היא מעשה הקטורת, שהיא יקרה וחביבה לפני הקב"ה יותר מכל העבודות ורצונות שבעולם.
ואפילו שהתפלה היא מעולה וחשובה יותר מהכל, מעשה הקטורת הוא יקר וחביב יותר לפני הקב"ה.
בא וראה מה בין התפילה למעשה הקטורת, התפלה תיקנו אותה חכמים במקום קרבנות התמידים
שהיו עושים ישראל, וכל אותם הקרבנות שהיו עושים ישראל, הם אינם חשובים כקטורת.
ועוד מה בין זה לזה, אלא תפלה היא תיקון הבא לתקן מה שצריך תיקון, דהיינו להביא לייחוד
השכינה. אבל קטורת עושה יותר. כי היא מתקנת ומקשרת קשרי הספירות, ועושה הארות יותר
מהכל, ומה הן..? מעבירה הזוהמא ונטהר המשכן והשכינה והכל מאירים ונתקנים ומייחדים כאחד.
ועל כן צריכים להקדים אמירת מעשה הקטורת לפני התפלה בכל יום ויום,
כדי להעביר הזוהמא מהעולם, שהוא תיקון כל הדברים בכל יום ויום.

מעשיות מהזוהר על הקטורת

"רבי אחא אזל לכפר טרשא, אתא לגבי אושפיזיה. לחישו עליה כל בני מתא, אמרו גברא רבא אתא
הכא ניזיל לגביה. אתו לגביה, אמרו ליה לא חס על אובדנא, אמר להו מהו..? אמרו ליה דאית שבעה
יומין דשארי מותנא במאתא, וכל יומא אתתקף ולא אתבטל. אמר להו ניזיל לבי כנישתא ונתבע רחמי
מן קדם קודשא בריך הוא. עד דהוו אזלי, אתו ואמרו פלוני ופלוני מיתו, ופלוני ופלוני נטו למות.
אמר להו רבי אחא, לית עתא לקיימא הכי, דשעתא דחיקא, אבל אפרישו מנכון ארבעין בני נשא
מאינון דזכאין יתיר, עשרה עשרה לארבעה חולקין, ואנא עמכון. עשרה לזווייתא דמאתא, ועשרה
לזווייתא דמאתא, וכן לארבע זווייתא דמאתא, ואמרו ברעות נפשכון עניינא דקטרת בוסמין דקודשא
בריך הוא יהב למשה, ועניינא דקרבנא עמיה. עבדו כן תלת זמנין, ואעברו בכל מאתא לארבע
זווייתא, והוו אמרין כן וכן בענייני הקורבנות, לבתר אמר להו ניזיל לאינון דאושיטו למימת, ואפרישו
מנייכו לבתיהון ואמרו כדין, וכד תסיימו, תמרון אלין פסוקייא.

פירוש:
רבי אחא הלך לכפר טרשא ובא למקום האכסניה התלחשו עליו כל בני העיר ואמרו אדם גדול בא
לכאן, נלך אליו באו אליו ואמרו לו: לא חס אתה של האובדן הנפשות שבכאן?
אמר להם מהו העניין..? אמרו לו שכבר שבעה ימים שנמצאת המגפה בעיר ובכל יום מתגברת ולא
נפסקת אמר להם נלך לבית הכנסת ונבקש רחמים מלפני הקב"ה בעוד שהיו הולכים באו ואמרו להם
על אנשים שמתו, ועל כאלה שנוטים למות אמר להם ר' אחא עתה לא הזמן לעשות ככה בגלל
שהשעה דוחקת אבל הפרישו מכם ארבעים אנשים שהם צדיקים ביותר שיתחלקו עשרה עשרה
לארבע חלקים ואני אתכם עשרה לפינת העיר ועשרה לפינת העיר האחרת וכן תעשו לארבע פינות
העיר ותאמרו ברצון נפשכם ענייני קטורת הסמים שהקב"ה נתן למשה עשו כן הצדיקים שלוש פעמים
והלכו הכל ארבע פינות העיר והיו אומרים כן לבסוף אמר להם נלך לאלה שנוטים למות, והפרישו
מביניכם צדיקים שילכו לבתיהן ויאמרו זה סדר פעם נוספת וכאשר תסיימו אלו הפסוקים תאמרו אלה
הפסוקים ויאמר משה אל אהרן קח את המחתה ותן עליה אש וגו'"

(זוהר חלק א דף קא/א)

"כגוונא דא קטרת, כל מאן דארח בההוא תננא, כד סליק ההוא עמודא מההיא מעלה עשן,
הוה מברר לביה בברירו (דנהירו בחדוה), למפלח למאריה, ואעבר מניה זוהמא דיצר הרע,
ולא הוה ליה אלא לבא חדא לקבל אבוה דבשמיא, בגין דקטרת תבירו דיצר הרע איהו ודאי בכל
סטרין, וכמה דציץ הוה קאים על ניסא, אוף קטרת, דלית לך מלה בעלמא למתבר ליה לסטרא אחרא
בר קטרת.

פירוש:
כענין זה הקטורת כל מי שהריח באותו הענן של הקטורת שהקטרת ודאי הוא משבר את כח היצר
בכל הצדדים וכמו שהציץ היה עומד על נס וכמו שהציץ היה עומד על נס, כי מי שהיה מסתכל בו היה
חוזר כתשובה כי אין לך דבר בעולם לשבר את הסטרא אחרא, כמו הקטרת.

"אמר רבי פנחס, זמנא חדא הוינא אזלי בארחא, וערעית ביה באליהו, אמינא ליה לימא לי מר מלה
דמעלי לברייתא. אמר לי קיים גזר קודשא בריך, ועאלו קמיה כל אלין מלאכיא דממנן לאדכרא חובי
דבר נש, די בעדנא דידכרון בני אנשא קרבניא דמני משה, ושוי לביה ורעותיה בהו, דכלהו ידכרון ליה
לטב. ועוד, בעדנא דיערע מותנא בבני אנשא, קיימא אתגזר נכרתה ברית, וכרוזא אעבר על כל חילא
דשמיא, דאי ייעלון בנוהי בארעא, ויימרון ברעות נפשא ולבא עניינא דקטרת בוסמין דהוו להו
לישראל, דיתבטל מותנא ".

פירוש:
בזמן אחד היינו הולכים בדרך ופגשנו בו את אליהו הנביא אמרנו לו יאמר לי אדוני דבר המועיל
לבריות הוא אמר לי כרת ברית הקב"ה ונכנסו לפניו כל אלו המלאכים הממונים להזכיר עוונותיהם של
האנשים בזמן שיזכירו בני האדם מעשה הקורבנות שציוה משה וישימו ליבם ורצונם בהם - כולם
יזכירו אותם לטובה ועוד בזמן שיארע מגפה ומוות בבני האדם והכרוז עבר בין על כל חיילות השמים
שאם יכנסו בניו של הקב"ה שבארץ בבתי כנסיות ובבתי מדרשות ויאמרו ברצון הנפש והלב עניין
הקטורת והסמים שהיו להם לישראל מנייהו תתבטל המגפה והמוות מביניהם.

(זוהר א' "וירא" דף ק/ב)

אחרית דבר: