י"ג עיקרי אמונה ומצוות עשר זכירות

ע"פ היהדות והקבלה

הקדמה :

דלג לנושאים :

לקריאת - י"ג עיקרים

לקריאת - עשר זכירות

הסבר יסוד ראשון - לפי הרמב"ם

הסבר יסוד שני - לפי הרמב"ם

הסבר יסוד שלישי - לפי הרמב"ם

הסבר יסוד רביעי - לפי הרמב"ם

הסבר יסוד חמישי - לפי הרמב"ם

הסבר יסוד שישי - לפי הרמב"ם

הסבר יסוד שביעי ושמיני (שהם אחד) - לפי הרמב"ם

הסבר יסוד תשיעי - לפי הרמב"ם

הסבר יסוד עשירי - לפי הרמב"ם

הסבר יסוד אחד עשרה - לפי הרמב"ם

הסבר יסוד שתים עשרה - לפי הרמב"ם

הסבר יסוד שלוש עשרה - לפי הרמב"ם

אחרית דבר מאת הרמב"ם

היסוד הראשון
להאמין מציאות הבורא יתברך
שהוא עילת העילות וסיבת הסיבות. והנמצאים כולם - תלויים בו וממנו קיומם.
ובהעדר מציאותו נתבטל מציאות כל הנמצאים
ואם נחשוב ונעלה על ליבנו העדר הנמצאים כולם זולתו לא תתבטל מציאות השם יתברך ולא יגרע,
שאינו צריך במציאות זולתו, וכל מה שזולתו מן המלאכים וגופי הגלגלים, ומה שיש בתוכם,
ומה שיש למטה מהם - הכל צריכים במציאותם אליו.
וזה היסוד הראשון מורה עליו דיבור:
"אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ"
(שמות כ,ב; דברים ה,ו)

היסוד השני
יחוד השם יתברך
שהוא אחד. ואינו כאחד הזוג, ולא כאחד המין, ולא כאיש האחד שנחלק לאחדים רבים,
ולא אחד כמו הגוף הפשוט האחד במניין שמקבל החילוק לאין סוף.
אבל הוא השם יתברך אחד באחדות שאין כמותה אחדות.
וזה היסוד השני מורה עליו מה שנאמר:
"שְׁמַע, יִשְׂרָאֵל, יְהוָה אֱלֹהֵינוּ, יְהוָה אֶחָד";
(דברים ו,ד)

היסוד השלישי
שלילת הגשמיות ממנו
אינו גוף ולא כוח בגוף, ולא ישיגוהו מאורעות הגופים כמו התנועה והמנוחה והמשכן,
לא מצד עצמות ולא במקרה. ולכן שללו ממנו החכמים ז"ל החיבור והפירוד.
ואמרו במסכת חגיגה טו. "אין למעלה לא ישיבה ולא עמידה, לא עורף ולא עפוי."
כלומר: לא פירוד ולא עורף. והוא חיבור "ולא עפוי" מלשון "ועפו בכתף פלשתים",
כלומר ידחפו אותם בכתף להתחברם בהם.
ואמר הנביא "ואל מי תדמיוני ואשוה יאמר קדוש". אילו היה גוף, היה דומה לגופים,
וכל מה שבא בכתבי הקודש שמתארים אותו בתוארי הגופות, כמו ההליכה והעמידה והישיבה והדיבור
וכיוצא בזה - הכל דרך השאלה.
וכן אמרו ז"ל במסכת ברכות דף לא ע"ב "דיברה תורה כלשון בני אדם".
וכבר דיברו החכמים בזה העניין הרבה.
והיסוד השלישי הזה הוא מורה עליו מה שנאמר:
"כִּי לֹא רְאִיתֶם, כָּל-תְּמוּנָה"
(דברים ד,טו)

היסוד הרביעי
הקדמות
והוא שנאמין כי זה האחד האמור, הוא קדמון בהחלט,
וכל נמצא זולתו בלתי קדמון בערכו אליו.
והראיות על זה בכתבי הקודש רבות.
והיסוד הרביעי הזה מורה עליו מה שנאמר:
"מְעֹנָה אֱלֹהֵי קֶדֶם"
(דברים לג,כז)

היסוד החמישי
שהוא יתברך הוא הראוי לעבדו ולגדלו ולהודיעו גדולתו ולעשות מצוותיו.
ושחלילה לא יעבוד למי שהוא תחתיו במציאות, מן המלאכים והכוכבים והגלגלים והיסודות ומה שהורכב מהם.
לפי שכולם מטובעים, ועל פעולתם אין משפט ולא בחירה אלא לו לבדו השם יתברך.
וכן אין ראוי לעובדם כדי להיותם אמצעים לקרבם אליו, אלא אליו בלבד יכוונו המחשבות,
ויניחו כל מה שזולתו.
וזה היסוד החמישי הוא שהזהיר על עבודה זרה, ורוב התורה מזהרת עליו.

היסוד השישי
כי הוא, השם יתברך, יודע מעשיהם של בני אדם ואינו מעלים עינו מהם
לא כדעת מי שאמר "עזב ה' את הארץ", אלא כמו שנאמר:
" גְּדֹל, הָעֵצָה, וְרַב, הָעֲלִילִיָּה אֲשֶׁר עֵינֶיךָ פְקֻחוֹת, עַל כָּל דַּרְכֵי בְּנֵי אָדָם, לָתֵת לְאִישׁ כִּדְרָכָיו, וְכִפְרִי מַעֲלָלָיו "
(ירמיה לב, יט)
"וַיַּרְא יְהוָה, כִּי רַבָּה רָעַת הָאָדָם בָּאָרֶץ, וְכָל-יֵצֶר מַחְשְׁבֹת לִבּוֹ, רַק רַע כָּל-הַיּוֹם"
(בראשית ו, ה)
ונאמר:
"וַיֹּאמֶר יְהוָה, זַעֲקַת סְדֹם וַעֲמֹרָה כִּי-רָבָּה; וְחַטָּאתָם--כִּי כָבְדָה, מְאֹד"
(בראשית יח,כ)
זהו מורה על היסוד העשירי הזה.

היסוד השביעי והשמיני והם שנים שהם אחד
הנבואה
והוא שידע אדם, שיש מין האדם אשר ימצא בהם בעלי טבעיים ממידות מעולות מאוד ושלמות גדולה,
ונפשותיהם נכונות עד שהן מקבלות צורת השכל אחד. כן ידבק אותו השכל האנושי בשכל הפועל,
ונאצל ממנו עליו אצילות נכבד. ואלה הם הנביאים. וזו היא הנבואה וזו עניינה.
וביאור יסוד זה על בוריו יארך מאוד.
ומקראי התורה מעידים על נבואת נביאים הרבה.

נבואת משה רבנו ע"ה.
והוא שנאמין כי הוא אביהם של כל הנביאים אשר היו מלפניו ואשר קמו מאחריו, כולם הם תחתיו במעלה.
והוא היה הנבחר מכל מין האדם אשר השיג מידיעתו יתברך יותר מכל מה שהשיג או ישיג שום אדם שנמצא
או שימצא.
וכי הוא עליו השלום הגיע התעלותו מן האנושות עד המעלה המלאכותית, ונכלל במעלת המלאכים,
לא נשאר מסך שלא קרעו ונכנס ממנו. ולא מנעו מונע גופני, ולא נתערב לו שום חסרון בין רב למעט,
ונתבטלו ממנו הכוחות הדמיונות והחושיות והשגותיו, ונבדל כוחו המתעורר המשתוקק, ונשאר שכל בלבד.
ועל העניין הזה נאמר עליו שהיה מדבר עם השם יתברך בלא אמצעיות מן המלאכים.

רצוני היה לבאר זה העניין הנפלא, ולפתוח המנעול ממקראות התורה, ולפרש טעם פה אל פה וכל הפסוק
בזולתו מעניינו, לולא שראיתי שאלה העניינים יצטרכו לראיות רבות מאוד, והיינו צריכים להצעות רבות
והקדמות ומשלים, ושנבאר בתחילה מציאות המלאכים ושינוי מעלותיהן מן הבורא השם יתברך,
ושנבאר הנפש וכל כוחותיה, ויתרחב העיגול עד שנדבר בצורות שזכרו הנביאים שראוי לבורא ולמלאכים.
ויכנס בזה שיעור קומה ועניינו, ולא יספיק בעניין זה לבדו, ואפילו יהיה מקוצר בתכלית הקיצור, מאה דפים.
ולפיכך אניח אותו למקומו: אם בספר הדרשות שייעדתי לחברו, או בספר הנבואה שאני מתעסק בו,
או בספר שאחבר אותו בפירושי אלו היסודות.

ואחזור לכוונת זה היסוד השביעי, ואומר שנבואת משה רבנו ע"ה נבדלת מנבואת כל הנביאים בארבעה דברים.
הראשון
כי איזה נביא שהיה לא דיבר לו השם יתברך אלא על ידי אמצעי,
ומשה בלא אמצעי שנאמר פה אל פה אדבר בו.
השני
כי כל נביא לא תבוא לו הנבואה אלא כשהוא ישן, כמו שאמר במקומות "בחלום הלילה בחזיון לילה"
ורבים מעניין זה, או ביום אחר שתיפול תרדמה על האדם בעניין שנתבטלו ממנו כל הרגשותיו,
ונשאר מחשבתו פנויה כעניין חלום, ועניין זה נקרא "מחזה" ו"מראה",
ועליו נאמר במראות אלוקים. ומשה יבוא עליו הדיבור ביום, והוא עומד בין שני הכרובים,
כמו שיעידו השם יתברך "ונועדתי לך שם".
ואמר השם יתברך "אם יהיה נביאכם וגו' לא כן עבדי משה פה אל פה אדבר בו" וגו'
השלישי
כי הנביא כשתבוא אליו הנבואה, ואע"פ שהוא במראה וע"י מלאך, יחלשו כוחותיו ויתקלקל בניינו
ויגיע לו מורא גדול מאוד, כמעט שתצא רוחו ממנו. כמו שאמר בדניאל, כשדיבר גבריאל עמו במראה,
אמר "ולא נשאר בי כח והודי נהפך עלי למשחית ולא עצרתי כח".
ואומר "אני הייתי נרדם על פני ופני ארצה", ואומר במראה "נהפכו עלי צירי".
ומשה ע"ה לא היה כן, אבל יבא אליו הדיבור ולא ישיגוהו רתת ורעדה בשום פנים,
כמו שנאמר "ודבר ה' אל משה פנים אל פנים כאשר ידבר איש אל רעהו",
כמו שלא יארע לאדם חרדה מדיבור חברו, כן היה הוא משה עליו השלום, לא היה חרד מן הדיבור,
ואע"פ שהוא היה פנים בפנים. וזה לחוזק דבקותו בשכל כמו שזכרנו.
הרביעי
כי כל הנביאים לא תנוח עליהם רוח הנבואה ברצונם, אלא ברצון השם יתברך, שיודיע לו הדבר בנבואה,
ויעמוד עד שינבא או אחר ימים או אחר חודשים, או שלא יודיעו בשום פנים.
וכבר היו מהם כיתות שהיו מכינין עצמן ומזככין מחשבותם, כמו שעשה אלישע,
כמו שכתוב (מלכים ב ג) "ועתה קחו לי מנגן", ובאה לו הנבואה.
ואינו מן ההכרחי שינבא בעת שיכווין לזה. ומשה רבנו ע"ה,
בכל עת שירצה אומר (במדבר ט) "עמדו ואשמעה מה יצוה ה' לכם".
ונאמר:
"וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, דַּבֵּר אֶל-אַהֲרֹן אָחִיךָ, וְאַל-יָבֹא בְכָל-עֵת אֶל-הַקֹּדֶשׁ"
(ויקרא טז, ב)
אמרו חז"ל "אהרן בבל יבוא, ואין משה בבל יבוא"

היסוד התשיעי
התורה מן השמים
והוא שנאמין כי כל התורה הזאת הנתונה ע"י משה רבנו ע"ה, שהיא כולה מפי הגבורה.
שהגיעה אליו כולה מאת ה' יתברך, בעניין שנקרא על דרך השאלה "דיבור".
ואין ידוע היאך הגיע, אלא היה משה ע"ה שהגיע לו, וכי הוא היה כמו סופר, שקוראים לו
והוא כותב כל מאורעות הימים, הסיפורים והמצוות. ולפיכך נקרא "מחוקק".
ואין הפרש בין "ובני חם כוש ומצרים" "ושם אשתו מהטבאל"
"ותמנע היתה פלגש" ובין "אנכי ה' אלקיך" ו"שמע ישראל".
כי הכל מפי הגבורה, והכל תורת ה' תמימה טהורה וקדושה אמת.
וזה שאומר שאלה הפסוקים והסיפורים משה סיפרם מדעתו,
הנה הוא אצל חכמינו ונביאינו כופר ומגלה פנים יותר מכל הכופרים. לפי שחשב שיש
בתורה לב וקליפה, ושאלה דברי הימים והסיפורים אין תועלת בהם,
ושהם מאת דעתו של משה רבנו ע"ה.
כל דיבור ודיבור מן התורה יש בהן חכמות ופלאים למי שמבין אותם, ולא הושגה תכלית חכמתם,
ארוכה מארץ מידה ורחבה מני ים. ואין לאיש אלא להלך בעקבות דוד משיח לאלוקי יעקב,
שהתפלל :
"גַּל עֵינַי וְאַבִּיטָה נִפְלָאוֹת, מִתּוֹרָתֶךָ"
(תהלים קיט, יח)

וכמו כן פירוש התורה המקובל גם כן מפי הגבורה.
וזה שאנו עושים היום תבנית הסוכה ולולב ושופר וציצית ותפילין וזולתם,
הוא בעצמו התבנית אשר אמר השם יתברך למשה, והוא אמר לנו והוא נאמן בשליחותו.
והמאמר המורה על היסוד הזה, הוא מה שנאמר:
"וַיֹּאמֶר, מֹשֶׁה, בְּזֹאת תֵּדְעוּן, כִּי יְהוָה שְׁלָחַנִי לַעֲשׂוֹת אֵת כָּל הַמַּעֲשִׂים הָאֵלֶּה, כִּי-לֹא, מִלִּבִּי"
(במדבר טז, כח)

היסוד העשירי
התורה הזאת מאת הבורא ולא תשתנה לעולם.
דָּבָר בָּרוּר וּמְפֹרָשׁ בַּתּוֹרָה, שְׁהִיא מִצְוָה עוֹמֶדֶת לְעוֹלָם וּלְעוֹלְמֵי עוֹלָמִים: אֵין לָהּ לֹא שִׁנּוּי,
וְלֹא גֵּרָעוֹן וְלֹא תּוֹסֶפֶת, שֶׁנֶּאֱמָר:
"אֵת כָּל-הַדָּבָר, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם אֹתוֹ תִשְׁמְרוּ, לַעֲשׂוֹת:
לֹא-תֹסֵף עָלָיו, וְלֹא תִגְרַע מִמֶּנּוּ"
(דברים יג,א)
וְנֶאֱמָר:
"וְהַנִּגְלֹת לָנוּ וּלְבָנֵינוּ, עַד עוֹלָם לַעֲשׂוֹת, אֶת-כָּל-דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת" (דברים כט,כח)
הֵא לָמַדְתָּ שֶׁכָּל דִּבְרֵי תּוֹרָה, מְצֻוִּין אָנוּ לַעֲשׂוֹתָן עַד עוֹלָם; וְכֵן הוּא אוֹמֵר:
"חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם" (ויקרא ג,יז; וְעוֹד שִׁבְעָה מְקוֹמוֹת),
וְנֶאֱמָר: "לֹא בַשָּׁמַיִם, הִיא" (דברים ל,יב).
הֵא לָמַדְתָּ שְׁאֵין נָבִיא רַשָּׁאי לְחַדַּשׁ דָּבָר, מֵעַתָּה.
לְפִיכָּךְ אִם יַעֲמֹד אִישׁ, בֵּין מִיִּשְׂרָאֵל בֵּין מִן הָאֻמּוֹת, וְיַעֲשֶׂה אוֹת וּמוֹפֵת וְיֹאמַר שֶׁה' שְׁלָחוֹ לְהוֹסִיף מִצְוָה,
אוֹ לִגְרֹעַ מִצְוָה, אוֹ לְפָרַשׁ בְּמִצְוָה מִן הַמִּצְווֹת פֵּרוּשׁ שֶׁלֹּא שָׁמַעְנוּ מִמֹּשֶׁה,
אוֹ שֶׁאָמַר שֶׁאוֹתָן הַמִּצְווֹת שֶׁנִּצְטַוּוּ בָּהֶן יִשְׂרָאֵל אֵינָן לְעוֹלָם וּלְדוֹרֵי דּוֹרוֹת אֵלָא מִצְווֹת לְפִי זְמָן הָיוּ
הֲרֵי זֶה נְבִיא שֶׁקֶר, שֶׁהֲרֵי בָּא לְהַכְחִישׁ נְבוּאָתוֹ שֶׁלְּ מֹשֶׁה, וּמִיתָתוֹ בְּחָנֵק, ע
ַל שֶׁהֵזִיד לְדַבַּר בְּשֵׁם ה' אֲשֶׁר לֹא צִוָּהוּ, שְׁהוּא בָּרוּךְ שְׁמוֹ צִוָּה לְמֹשֶׁה שֶׁהַמִּצְוָה הַזֹּאת
"לָנוּ וּלְבָנֵינוּ, עַד-עוֹלָם"
(דברים כט,כח)
וְ"לֹא אִישׁ אֵל וִיכַזֵּב" (במדבר כג,יט).

היסוד האחד עשר
כי הוא, השם יתברך, נותן שכר למי שעושה מצות התורה.
ומעניש למי שעובר על אזהרותיה.
וכי השכר הגדול העולם הבא, והעונש החזק - כרת, וכבר אמרנו בזה העניין מה שיספיק.
והמקרא המורה על היסוד הזה מה שנאמר:
"וְעַתָּה, אִם-תִּשָּׂא חַטָּאתָם; וְאִם אַיִן מְחֵנִי נָא, מִסִּפְרְךָ אֲשֶׁר כָּתָבְתָּ"
(שמות לב,לב)
והשיב לו השם יתברך:
"וַיֹּאמֶר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה: מִי אֲשֶׁר חָטָא-לִי, אֶמְחֶנּוּ מִסִּפְרִי"
(שמות לב,לג)
ראיה שיודע העובר והחוטא, לתת שכר לזה ועונש לזה.

היסוד השנים עשר
ימות המשיח.
והוא להאמין ולאמת שיבוא, ולא יחשוב שיתאחר, אם יתמהמה חכה לו,
ולא ישים לו זמן ולא יעשה לו סברות במקראות להוציא זמן ביאתו.
וחכמים אומרים (סנהדרין צו.) "תיפח רוחן של מחשבי קיצין"
ושיאמין שיהיה לו יתרון ומעלה וכבוד על כל המלכים שהיו מעולם, כפי מה שניבאו עליו כל הנביאים ממשה רבנו
ע"ה עד מלאכי ע"ה. ומי שהסתפק בו, או נתמעט אצלו מעלתו, כפר בתורה, שיעד בו בתורה בפירוש בפרשת
בלעם ופרשת אתם נצבים.
ומכלל יסוד זה שאין מלך לישראל אלא מבית דוד ומזרע שלמה בלבד,
וכל החולק על המשפחה הזאת כפר בשם השם יתברך ובדברי נביאיו.

היסוד השלשה עשר
תחיית המתים וזה פשוט.

אחרית דבר: